החלטה בתיק בש"פ 1652/14

           בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.             ביום 17.6.2013 הוגש נגד המשיבים, יחד עם שלושה אחרים, כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן, ונגד משיב 1 גם עבירה של נהיגה ללא רישיון (המשיב 1 הוא נאשם 4 ומשיב 2 הוא נאשם 5). לצד כתב אישום זה (שהוגש בבית משפט השלום רמלה), הוגשו שבעה כתבי אישום נוספים בגין אותה פרשה שחלקם מתבררים בבית המשפט המחוזי (ראו החלטתי בבש"פ 1762/14 מדינת ישראל נ' בוסקילה (12.3.2014)). בכתב האישום נטען כי במועדים הרלוונטיים לאישומים הופעלו שני סוכנים משטרתיים (אחד יכונה הסוכן; והשני יכונה יוסי) במטרה לרכוש סמים. האישום הראשון (הנוגע לנאשמים 3-1 ולמשיב 1) נסב על מקרה שבו המשיב 1 והנאשמים האחרים היו מעורבים בעסקת סחר בסמים שבמסגרתה הסוכן יוסי שילם לנאשם 3 20,000 ש"ח, והלה העביר את הכסף למשיב 1, שמצידו מסר לסוכן שקית המכילה 39.21 גרם קוקאין. באישום השני (המתייחס לנאשם 3 ולמשיב 2) נטען כי ביום 1.12.2012 התקשר נאשם 3 לסוכן והציע לו לרכוש סם מסוג קוקאין במחיר של 480 ש"ח לגרם. הסוכן ונאשם 3 קיימו ביניהם כמה שיחות טלפון ובהן ניהלו משא ומתן באשר למחיר, שבסופו הוסכם על 460 ש"ח לגרם. ביום 3.12.2012 קבע נאשם 3 פגישה עם הסוכן. הסוכן ויוסי הגיעו למקום המפגש, לשם הגיע גם נאשם 3, שקיבל במעמד הפגישה סכום של 23,000 ש"ח. נאשם 3 נכנס לרכבם של הסוכן ויוסי והורה להם להתחיל בנסיעה. בו בזמן הגיע למקום המשיב 2, ששוחח עם נאשם 3 ומסר לו כי הסמים "מוסלקים" בדלת המכונית. נאשם 3 ניגש לדלת המכונית, הוציא שקית ובה 49.52 גרם קוקאין ומסר אותה לידי הסוכן.

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם בכתב האישום; וכי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. נוסף על כך, לחובת משיב 2 שתי הרשעות קודמות בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום ציבורי והפרת הוראה חוקית.

3.             בדיון שהתקיים ביום 17.6.2013 ביקשו באי כוח הנאשמים את דחיית הדיון לצורך לימוד חומר החקירה. בית משפט השלום הורה על מעצר הנאשמים עד למתן החלטה אחרת, וקבע את הדיון בעניינם של נאשם 3 ושל המשיבים ליום 27.6.2013, בעניינו של נאשם 1 ליום 26.6.2013 ובעניינו של נאשם 2 ליום 20.6.2013, לצורך מינוי סנגור ציבורי. ביום 23.6.2013 הגישה באת כוחו של המשיב 2 בקשה לדחיית מועד דיון, בהסכמת המדינה, לצורך לימוד חומר החקירה. בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את הדיון ליום 11.7.2013. ביום 25.6.2013 הגישה באת כוחו של משיב 2 בקשה מוסכמת נוספת לשינוי מועד הדיון הקבוע ליום 11.7.2013, נוכח קיומו של דיון בתיק העיקרי. בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את הדיון ליום 9.7.2013. ביום זה הגיש בא כוח המשיב 1 בקשה לדחיית הדיון, בהסכמת המבקשת. בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את הדיון ליום 14.7.2013. ביום 9.7.2013 התקיים דיון בעניינם של נאשם 3 והמשיב 2. לעניין המשיב 2 טענה באת כוחו כי הראיות לכאורה הן בעוצמה חלשה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, והורה לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו, שכן באותה עת טרם התברר טיב מעורבותו במסגרת האישום והיותו נעדר עבר פלילי בעבירות סמים. בית המשפט קבע דיון ליום 30.7.2013. יצוין כי נאשם 3 נעצר עד תום ההליכים. ביום 14.7.2013 התקיים דיון בעניינו של המשיב 1 שבמסגרתו הסכים בא כוחו למעצר עד תום ההליכים וניתן צו בהתאם. ביום 17.7.2013 הודיע שירות המבחן לבית המשפט כי נוכח עומס עבודה לא יוכל לעמוד בפרק הזמן שניתן לו וביקש לדחות את הדיון ליום 15.8.2013. המבקשת, בתיאום עם באת כוח המשיב 2, הודיעה כי התאריך המוצע אינו מתאים, ועל כן ביקשה לדחות את הדיון ליום 22.8.2013. בית המשפט נעתר לבקשה. ביום 14.8.2013 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של משיב 2. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון להמשך התנהלות שולית ופורצת גבולות מצד המשיב 2. באשר לחלופות המוצעות, התרשם שירות המבחן ממסירותן ומעורבותן של אמו ואחיותיו, אך קבע כי יש ספק לגבי מסוגלותן לשמש עבורו מסגרת מפקחת וסמכותית, ועל כן לא המליץ לשחררו לחלופה. בדיון שהתקיים ביום 22.8.2013, ביקשה באת כוח המשיב 2 להשלים את תסקיר שירות המבחן בהתייחס בעיקר לרמת הסיכון הנשקפת מהמשיב. בסוף הדיון, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים.

4.             בדיון שהתקיים ביום 17.6.2013 ביקשו באי כוח הנאשמים את דחיית מתן המענה לכתב האישום. הדיון נדחה ליום 11.7.2013. בדיון זה ביקשה באת כוח נאשם 3 והמשיב 2 לדחות את הדיון מהטעם שטרם נמסר לה כל חומר החקירה. בא כוחו של משיב 1 הודיע כי ייצוגו הוסדר וביקש דחייה לצורך לימוד חומר החקירה. הדיון נדחתה ליום 17.10.2013, והובהר כי לא יינתנו דחיות נוספות. ביום 14.10.2013 הגישו באי כוח הנאשמים בקשת דחייה לצורכי הידברות. המבקשת נתנה הסכמה לדחייה קצרה בת שבועיים בלבד לצורך מיצוי המשא ומתן. בית המשפט דחה את הדיון ליום 4.11.2013. בדיון שהתקיים ביום 4.11.2013 התקיימה הקראת כתב האישום וניתן מענה לו על פה. באי כוח המשיבים מסרו את כפירתם במיוחס לנאשמים, וביקשו שהתיק לא ייקבע לחודש נובמבר עקב עומס דיונים. בית המשפט קבע את התיק להוכחות ליום 13.12.2013 וציין כי הוצעו לסנגורים כמה מועדים בחודש נובמבר ותחילת חודש דצמבר אשר לא התאימו ליומניהם. בדיון שהתקיים ביום 16.12.2013 נקבעו מועדי הוכחות לימים 21-20.1.2014, 26.1.2014, 5.2.2014, 13.2.2014 ו-20.2.2014. כמו כן הסכימו הצדדים לקיים הליך של גישור שנקבע ליום 31.12.2013. לאחר שהתקיימו שני דיוני גישור, לא הצליחו בעלי הדין להגיע להסכמה והגישור בא אל קיצו. ביום 20.1.2014 התקיים דיון שבו הוצג הסדר טיעון בעניינם של נאשמים 3-1. אלה הורשעו לפי הודאתם ונקבע דיון לטיעונים לעונש ליום 26.1.2014 (נאשמים 2-1) ו-13.2.2014 (נאשם 3). באת כוחו של המשיב 2 ביקשה להתפטר מייצוג; ובא כוח המשיב 2 ביקש שלא לקיים את הדיון הקבוע למחרת, ה-20.1 וכן לבטל גם את מועד ההוכחות הקבוע ליום 26.1.2014 עקב בצורך להסדיר את ייצוגו של המשיב 2. בית המשפט שחרר את באת כוחו דאז של המשיב 2 מייצוגו; ביטל את ישיבת ההוכחות הקבועה למחרת היום; וקבע ישיבה לצורך הסדרת הייצוג ליום 26.1.2014. יתר מועדי ההוכחות נותרו בעינם. ביום 26.1.2014 דחה בית המשפט את הדיון בשאלת ייצוגו של המשיב 2 ליום 30.1.2014. לדיון זה התייצבה עורכת דין מטעם הסנגוריה הציבורית, שהסכימה לייצג את המשיב 2, אך ציינה כי היא מנועה מלעשות כן נוכח סירובו להיות מיוצג על ידי הסנגוריה. כמו כן התייצב עורך דין משה אביטל, אשר טען כי קיבל את ייצוגו של משיב 2 אמש וביקש לדחות את ההוכחות בחודש ימים לצורך לימוד חומר החקירה; כמו כן ציין כי יסכים להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. בית המשפט קבע כי לנוכח עמדתו של עו"ד אביטל כי לא יוכל לייצג את המשיב 2 בלא דחייה של מועדי ההוכחות, האחרון ייוצג בידי הסנגוריה. או אז הודיע עו"ד אביטל כי יוכל לייצג את המשיב במועד ההוכחות שנקבע ליום 5.2.2014, ובית המשפט התיר לו לייצגו. ביום 5.2.2014 החלה פרשת התביעה בהעדת הסוכן. בית המשפט ביטל את הישיבה הקבועה ליום 13.2.2014 בשל העובדה שהסוכן הנוסף לא יכול היה להעיד בתאריך זה, נוכח דיון אחר הקבוע לו בבית המשפט המחוזי בירושלים. על כן נדחה המשך שמיעת ההוכחות ליום 20.2.2014. בדיון שהתקיים במועד זה הודיע בא כוח המשיב 2 כי בא כוח המשיב 1 אינו בקו הבריאות ועל כן לא הצליח להגיע לדיון. המבקשת הודיעה כי הסוכן התייצב למתן עדותו, ובית המשפט דחה את המשך שמיעת ההוכחות ליום 5.3.2014. בשלב זה קבוע דיון נוסף ליום 23.4.2014, שבו שלב ההוכחות צפוי להסתיים. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 30.1.2014 נגזר דינו של נאשם 1; ביום 4.3.2014 נגזר דינו של נאשם 3; וביום 4.3.2014 הארכתי את מעצרו של משיב 1, בהסכמתו, בתשעים ימים.

5.             המבקשת טוענת כי המסוכנות הנשקפת ממשיב 2 עולה מהעבירות המיוחסות לו, המקימות עילת מעצר סטטוטורית, ומתעצמת נוכח העובדה כי לכאורה הלה סחר בסם מסוג קוקאין. מסוכנות זו מתחזקת נוכח עברו הפלילי: לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום ציבורי והפרת הוראה חוקית. לטענת המבקשת, הדחיות שאירעו עד כה בשמיעת התיק היו לבקשת ההגנה ולצורך הסדרת ייצוגו של המשיב 2.

           המשיב 2 מתנגד לבקשה. הוא טוען כי מעורבותו בפרשה היא ברף הנמוך; כי ההליך בעניינו מתמשך כעת נוכח בירורו בצוותא חדא עם עניינו של המשיב 1 - כריכה שאין לה הצדקה; וכי יש באפשרותו להציע חלופה טובה שטרם נבחנה על ידי שירות המבחן ובית המשפט.

6.             כידוע, בבואו לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם - אשר טרם הורשע בדין - לחירות, לבין אינטרס שמירת ביטחון הציבור וניהול הליך פלילי תקין (בש"פ 7627/12 מדינת ישראל נ' אבו כליב, פסקה 5 (25.10.2012)). בגדר איזון זה, יבחן בית המשפט, בין היתר, את חלוף הזמן וקצב התמשכות ההליך העיקרי; מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; זהות הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים; ומידת החשש מפני הימלטות הנאשם ומפני שיבוש הליכי משפט (בש"פ 4363/12 מדינת ישראל נ' אבו נאסר, פסקה 10 (12.6.2012)). בענייננו, אף שקצב התמשכות ההליך העיקרי אינו משביע רצון, אין לומר כי הסיבה העיקרית לכך נעוצה בהתנהלותם של גורמי התביעה או בית המשפט. בין היתר, נוצר עיכוב כתוצאה מניסיון הגישור שלא צלח כמו גם מהחלפת ייצוגו של המשיב 2. מבחינת קצב התקדמות המשפט, התחזית שהציגה התביעה לעת הזו היא שההוכחות צפויות להסתיים ביום 23.4.2014, כמו גם שמיעת הסיכומים. זאת, משהתברר שלא ניתן לפצל את הדיון בעניינם של המשיבים, ומאחר שניסיון לתאם מועד קרוב יותר להוכחות - לא צלח (ראו החלטות בית משפט השלום בעמ' 109, 112 לפרוטוקול מיום 5.3.2014). לכך יש להוסיף כי שירות המבחן התרשם שנשקפת מהמשיב 2 מסוכנות גבוהה; כי החלופה שהציע אינה מתאימה; וכי למשיב עבר פלילי, הגם שאינו מכביד. בהתחשב במכלול שיקולים אלה, באתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל באופן הבא: מעצרו של המשיב 2 יוארך בתשעים ימים, אולם ככל ששמיעת הראיות והסיכומים לא תסתיים בישיבת יום 23.4.2014, יהיה האחרון רשאי להציע לשירות המבחן חלופה אחרת; שירות המבחן יגיש תסקיר משלים שיתייחס לחלופה זו תוך 15 יום מיום שתוצע; ולאחר מכן יקיים בית משפט השלום דיון בסוגיית החלופה ויחליט בה כחוכמתו.

7.             אשר על כן, מעצרו של משיב 2 מוארך בזאת בתשעים ימים החל מיום 17.3.2014 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 34409-06-13 בבית משפט השלום ברמלה או עד למתן החלטה אחרת של בית משפט השלום לפי המתווה האמור, לפי המוקדם.

          ניתנה היום, ‏י"א באדר ב התשע"ד (‏13.3.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  טח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: